מס יציאה - סעיף 100א לפקודת מס הכנסה - מה זה ומתי משלמים אותו?

JESHOOTS.COM on Unsplash

בשנת 2003, עם המעבר לשיטת מיסוי פרסונלי, נוצרה בעיה שכאשר תושב ישראל עובר לרילוקיישן, הרי הכנסות שלו לא חייבות במס בישראל. ואם הוא מוכר נכסים ונוצר לו מזה רווח – לכאורה לא חייב במס.

כדי למנוע תכנוני מס כאלה, במסגרת תיקון 132 התווסף לפקודת מס הכנסה סעיף 100א, אשר קיבל כינוי "מס יציאה" או "מס הגירה". וכך לשון הסעיף:

"נכס של אדם תושב ישראל שחדל להיות תושב ישראל, ייחשב כנמכר ביום שלפני היום שבו חדל להיות תושב ישראל."

כלומר, מדינת ישראל שומרת לעצמה זכות למסות את עליית הערך של הנכס ביחס לתקופה, בה יחיד היה תושב ישראל.

כידוע, מכירת נכס היא אירוע מס המתרחש במועד המימוש. עם המכירה חלה חובת דיווח על רווח ההון וחובת תשלום מקדמה, לפי סעיף 91 לפקודה. במצב של הפעלת סעיף 100א, מדובר במכירה רעיונית - לפי שווי השוק של הנכס במועד ניתוק התושבות של הבעליו.

ניתן לשלם את המס במועד ניתוק תושבות, או לחילופין - במועד המימוש בפועל ואז ישולם המס על חלק רווח ההון הריאלי בהתאם לתקופת ההחזקה בנכס כתושב ישראל – באמצעות נוסחה לינארית. באופן כללי, כל עוד לא שולם המס במועד שבו אדם חדל להיות תושב ישראל, יראו אותו כאילו ביקש לדחות את המס למועד מימוש הנכס.

מה היתרון בדחיית המס? ככל שתקופת האחזקה "הישראלית" היא קצרה יותר ועליית הערך של הנכס בתקופה זו גדולה יותר, כך חבות המס בישראל לפי הנוסחה הליניארית תהיה נמוכה יותר ביחס למה שהיה על היחיד לשלם, אילו היה בוחר לשלם את המס ביום שינוי התושבות.

יחד עם זאת יש להתייחס לאפשרות ששווי שוק של הנכס יעלה דווקא במשך זמן שלפני המכירה (למשל, אם מדובר בניירות ערך של חברת הסטארט-אפ). חישוב לינארי יכול לגרום לחבות המס גבוה עבור תקופת האחזקה הישראלית.

דוגמה לכך ניתן לראות בפסק דין המפורסם והמפורט בעניינו של דוד קניג (ע”מ 13807-01-17, דוד קניג נ’ פ”ש ת”א 3, ניתן במאי 2018). המערער, שמכר מניות לאחר שחדל להיות תושב ישראל, טען, כי לאור העובדה שהינו תושב חוץ - זכות המיסוי היחידה נתונה למדינת מגוריו (ארה"ב) – בהתאם לאמנת המס.

בית המשפט המחוזי קבע, כי גם אילו היה מר קניג זכאי ליהנות מתחולת האמנה, אזי זכות המיסוי של ישראל לפי סעיף 100א לפקודה אינה מתנגשת עם הוראות האמנה, שכן "מס היציאה" חל בסמוך לסיום התושבות הישראלית של הנישום, ולצורך העניין, אף בסמוך למועד בו היה זכאי הנישום להנות מהוראות האמנה. עוד ציין בית המשפט כי אין לשלול שבמסגרת מס היציאה תישאר הדלת פתוחה לשמוע טענות על סטייה מהנוסחה הליניארית, לחישוב מס היציאה הקבועה בסעיף 100א לפקודה, וזאת במקרים חריגים בהם יוכח כי ייחוס הרווח לפי נוסחה זאת  יגרום לפגיעה קשה בעיקרון של גביית מס אמת.

אז מה יש ללמוד מפסק הדין הנ"ל?

1.  יש לתכנן תהליך רילוקיישן מראש,
2.  יש לדעת כי בעת ניתוק תושבות מישראל יש מס יציאה,
3.  להכין רשימת נכסים שבבעלותכם ולשקול לבצע מכירה רעיונית עבור כולם או חלק מהם,
4.  אם בבעלותכם עסק ואתם חייבים בהגשת הצהרות הון תקופתיות – להגיש הצהרה באופן יזום לפני ניתוק תושבות,
5.  לשמור את כל הניירת שקשורה לרכישת הנכס והוצאות הנלוות – כדי להקטין ככל האפשר את רווח ההון.
6. יתכן ויהיו מצבים בהם יתאפשר לסטות מהחישוב הלינארי. לדוגמה - כאשר יוכח שכל הרווח נצמח בתקופה שהאדם כבר היה “תושב חוץ".

 

לייעוץ מס או ליווי בתהליך רילוקיישן - מוזמנים לכתוב בתגובות או לפנות אלי ישירות.